על הבלדה על ארי ודרצ'י ונאומים באו"ם

טוב כמה מילים אישיות על הנאום באו"ם בסוגיית הגרעין האיראני, זה היה קרב מדהים של מסרי שלום ואחווה מצד אחד נאומים של חיוכים ושל דבש מצד שני ונאום של רצינות מצד שלישי. לא נראה לי שהנשיא אובמה, מאמין לנשיא איראן רוחאני. אבל אולי ההבנה של הנשיא אובמה, הינה שארה"ב הינה מדינה במשבר כלכלי והוא זקוק להורדת המחירים של הנפט העולמי וזאת כדי לאפשר לכלכלה האמריקאית להתאושש, מאידך הנשיא רוחאני מבין שכדי לייצב את המשטר שלו ולנסות ולקדם סידרה של רפורמות באיראן הוא חייב מספר הקלות בסנקציות של המערב על איראן; והערכה אישית שלי, הינה ההבנה כי הנשיא אובמה לא יהסס לתקוף, כפי שעולה מהמשבר האחרון בסוריה; אכן בסופו של התהליך התקיימה שם "עסקה"';  בין הנשיא אובמה ובין הנשיא פוטין וזאת אושרה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. הנאום של ראש ממשלת ישראל מר נתניהו, היה נאום טוב וכן אני מסכים עם שלושת הנקודות המרכזיות של נאום, אבל אם מר נתניהו היה מצהיר,  כי הבעיה עם הפלסטינאים הינה בעיה פנימית של ישראל ושל הפלסטינאים והם מתכוונים להיכנס למו"מ, כדי למצוא פיתרון. אני סמוך ובטוח כי הוא היה מוצא מספר רב של בעלי ברית בעולם הערבי ובמיוחד במדינות המפרץ שאולי היו שותפות עם ישראל פעולה בסוגיה של הגרעין האיראני. אבל, מר נתניהו החליט להזכיר את השואה ואת הפחד הקמאי שמהלך אימים שאותו הוא שחק עד לאפר דק. אני לא יודע מה היו הסיבות של מר נתניהו לאותו מהלך אולי מפחד של מרד בתוך הליכוד או לחילופין בשל החלטה שלו לא להחליט… יהיו הסיבות של מר נתניהו אני לא יודע אבל רק ההיסטוריה היא זאת שתשפוט אותו.

והנה הבלדה על ארי ודרצ'י