על פי התאריך של מניינם נפתחה מלחמת יום כיפור, המלחמה היא שמהטראומה הזאת המדינה לא התאוששה עדיין, זאת היתה המלחמה הראשונה שדור הבנים לאחר הקמת המדינה השתתף בה, אני לא הולך לדון אם ניצחו או הפסדו, זאת לא השאלה ואם הנשיא המצרי אנואר אל-סאדאת פתח את המלחמה הזאת, כדי לצאת מהקיפאון המדיני שהיה לו עם ישראל, אלו הם תשובות שרק ההיסטוריה יכולה לתת לה תשובות. בזמן כתיבת הבלוג, ישנם מספר מחולי שדים שאחד מהם הוא של דור ה-Y שמרביתו בוכה על זה שהוא למד מקצועות שונים, שאין הוא יכול למצוא בו עבודה והמחול השני הוא של מהגרי העבודה הישראליים. לדעתי למלחמת יום כיפור ישנו קשר הדוק, למחולות השדים האלו. לדעתי לאחר מלחמת יום כיפור מדינת ישראל נכנסה לשבר זהותי עצום שעד היום לא החברה הישראלית לא מצאה את מקומה ובמקום לנסות ולמצוא פתרון שייקח זמן פרק זמן ארוך כדי לנסות ולבנות מחדש את החברה הישראלית ולעצב את המטרות שלה מחדש.
לדעתי במקום שהנהגה הישראלית תעניק חזון לעתידה של מדינת ישראל היא מבקשת לשמר את הפחדים של העבר ובשמם היא מוכנה למכור את העתיד של תושבי מדינת ישראל ודברים אלו באים לידי ביטוי בהרס התשתיות החברתיות והמדיניות כדי לשמר את אותו חלום שנגוז לפני כעשרים שנה לאחר הסכמי אוסלו ואלו מובילים אל הגירת העבודה אל מדינות אחרות. השבר הזהותי הזה מביא כיום אנשים, לתמוך בקיצוניות של מחנות וזאת במקום לחפש את המשותף בין המחנות הישראליים. כמו חדווה ושמוליק שזורקים הכל לתיק ונוסעים רחוק, כדי לחפש עתיד טוב יותר.
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.