על יורדים ובלדה קטנה של עוזבי קיבוץ

הפסטיבל המתוקשר כנגד היורדים הינו טוב ויפה ומתוזמר היטב והוא נעשה על ידי אלו, שנטועים בליבה של האליטה הישראלית (ולא משנה אם הם אשכנזים או מזרחים), כל פעם אותם אמירות שנאמרות פעם בעשור וכיצד יש צורך למנוע את העזיבה. חשוב לציין כי שמדינת ישראל הינה מדינת הגירה ודברים אלו מחריפים לאור ההגירה שהיא חלק מתפיסת העולם של הגלובליזציה וכן, המחירים של חומוס 'אחלה', בגרמניה יותר נמוכים מאלו של תל אביב וכן מחירי הבמבה ופסק זמן בניו יורק יותר זולים מאשר בחיפה ואפשר לעשות השוואה מפה ועד אין קץ. אבל לא יוקר המחייה הוא זה שמעזיב את מרבית האוכלוסייה אל מדינות ולא המעורבות של הדת במדינה וכיוצא באלה. לדעתי, מה שבאמת דוחף את מהגרי העבודה, הינו תחושת המחנק שנוצרה בשל הצורך לשמור על אחדות השורות והתחושה שלא ניתן להשתחרר מהלחץ התמידי שבו ישראל נמצאת אם זה בשל מצב מלחמה והים אותו ים והערבים אותם ערבים ואפשר למצוא עוד המון סיסמאות ריקות, שיצאו מתוקף. אחת ההרגשות שישראלים רבים מרגישים הינה שהמדינה נעלמה להם והם נלחמו על כלום וזה לא קשור לשוויון בנטל או בנטילת הידיים בישיבה. הצורך של ישראלים רבים לעזוב את הארץ, הוא בגלל שהם התייאשו, אם מהמצב הביטחוני בשילוב של הבטחות שלא מתקיימות ובמיוחד ההבטחות של זבנג וגמרנו והמצב חזר לקדמותו ועלה דגל ישראל! עלה! ובמיוחד בתחום הכלכלה וזאת של הפוליטיקה החדשה.

ועכשיו נציגי הפוליטיקה החדשה יוצא וקורא למחות את חרפה של הבלדה לעוזב הקיבוץ, אז שייהנו להם שני הצדדים

והנה הבלדה לעוזב הקיבוץ