ב-4 ל-11 1995 נשמעו שלוש יריות שפלחו את חזהו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שלוש יריות נדרשו כדי להרוג את השפיות הישראלית. המעניין הוא שמספר ימים לאחר התאריך של רצח רבין, חל התאריך של ליל הבדולח (Kristallnacht) שהוא התאריך הרשמי של איבוד השפיות הגרמנית. שלוש יריות הכניסו את החברה הישראלית לטראומה קשה, שלושת היריות הללו נעשו על ידי אדם חובש כיפה מאמין באלוהי ישראל וזה קידש את ערך האדמה על ערך החיים. שלוש יריות זה מה שהיה צריך להרוג את השפיות הישראלית.
מאז מים לא רבים אבל גם לא מעטים זרמו בירדן (ובאיזה נחל שתרצו בארץ) והשיח הישראלי הפך להיות יותר ויותר, פוגעני. לדעתי האשמה נופלת על שני הצדדים, גם על הימין וגם על השמאל, הימין שנמצא היום בשלטון כבר יותר משלושה עשורים עם שתי הפסקות קצרות מאוד; האחת של ממשלת רבין והשנייה של ממשלת ברק; עדיין ממשיך לחשוב שהוא המותקף והוא עדיין סובל מפחד שהשלטון יחמוק מידיו. מאידך השמאל שכבר איבד את השלטון עדיין חושב שהוא השולט והמכתיב העניינים בחברה. שני המחנות לא מסוגלים לקבל את הביקורת של הצד השני ובמקרים רבים הם מייצרים דו שיח של חרשים. אף צד לא מחפש את הסליחה של הצד השני, אם על צייד המכשפות שהשמאל ניהל לאחר רצח רבין והימין לא מחפש לבקש סליחה על חלקו בהסתה נגד ראש הממשלה רבין ז"ל.
מעניין שגם רצח רבין וגם ליל הבדולח קרו בתקופה של הסתיו, תקופה בה הדברים ההזויים באמת קורים, הימים מתחילים להתקצר והלילות מתחילים להתארך, זהו סוג של דכדוך שיורד על כולם. במקום לחפש אשמים אולי כדי לחפש את הדרך לפעול ביחד לטוב ולרע ולדבר על הסטאטוס קוו שכל דור ודור משתנה וזאת בהתאמה לצרכי החיים של אותו דור; הגרמנים שלמדו מהטעויות של השואה ושל מלחמת העולם השנייה, השכילו לנסות ולייצר את אותו סטאטוס קוו משתנה. אז שלוש יריות בחזה הרגו את השפיות הישראלית, אבל אולי הגיע הזמן להחזיר אותה אלינו בחזרה ולא ליפול אל זרועתיו המאיימות של דיכאון החורף.
מחשבות אפורות על חיים צבעוניים 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.