על איך שליברפול סיבכה אותי עם אדיפוס המלך ועם המורה שלי לספרות

אני אישית אוהד את ליברפול מגיש 6 וזאת בשל סידרת ספרים על קבוצת נערים, בשם האיסט אנד של א. סקוצר, והיא סיפרה על קבוצה של נערים שיחקה תחת לקבוצה הגדולה, אכן לא קראו לקבוצה ליברפול אלא 'סלייטפול', אבל מה אתם רוצים מילד בן 6 עם דיסלקציה מחיפה ומשם זה התגלגל לאהדה של ליברפול במשך 34 שנים, אף לא הייתי האוהד הכי מתמיד, אלא סתם אוהד פשוט, אהבתי לראות משחקים של ליברפול, בתקופת הערוץ הראשון ובערוצים של לבנון ושל ירדן.

אבל ליברפול סיבכה אותי עם אדיפוס המלך ובמיוחד עם המורה שלי לספרות, כילד המורים שלי ידעו שאני יודע את החומר –  אבל כמו שתמיד אמרו את זה הוא לא מממש את הפוטנציאל שלו, מה לעשות החומר לא היה מעניין.  בזמן שלמדנו את המחזה 'אנטיגונה', בכיתה י' המורה לספרות שאלה מי יודע את הסיפור של אדיפוס המלך. הצבעתי וקיבלתי את רשות הדיבור סיפרתי אותו בעל פה אבל התבלבלתי בין גירפון (נו זה דומה לליידי בירד) ובין הספינקס ששאל את אדיפוס את השאלות.

לאחר שסיימתי את התשובה שלי, המורה שאלה אותי שאלה בשיא הרצינות איך אני מעז להתבלבל בין ספינקס לגירפון, אמרתי לה בשיא הרצינות –  ליברפול ניצחה את מנצ'סטר טייווניי בשבת – והיא ענתה שהיא לא תסבול התנהגות כזאת בכיתה ולכן נאלצתי להעתיק את פרק קי"ט בתהילים.

וזה הסיפור איך ליברפול הצליחה לסבך אותי עם אדיפוס המלך ועם המורה שלי לספרות