על משא ומתן במרחב סגור ופתוח

המו"מ בין ישראל לפלסטינים הינו מו"מ שנתקע כל פעם מחדש ולא על בסיס הקשיים, אלא על בסיס הרצון של הצדדים לא להתקדם וזאת שכל צד ירגיש שהוא השיג מקטע היסטורי. מבחינת ציר הזמן, אפשר להבחין כי הזהות המזרח תיכונית ביסודה הינה דומה והיווצרותה של הלאומיות המזרח תיכונית הינה יצירה מודרנית, אכן אפשר להבחין באזורים מסויימים בעלי סמני זהות ייחודים, כמו: מצרים המודרנית של מחמד עלי פאשא, באזורים מסויימים בלבנון ובסוריה, שהיו בעלי זהות דתית מסויימת (נוצרים קתולים בלבנון, דרוזים בסוריה ובלבנון), אבל אלו היו בטל בשישים, ביחס אל המרחב שבמהותו היה אסלאמי במהלך של יותר מאלף שנה (עם הפרעה מינורית של של שלטון צלבני באזור). אפשר להבחין בין קווי דמיון בין הזהות הדתית-לאומית של העולם היהודי לבין זה של העולם האסלאמי ולדעתי, הסיבה נובעת בשל המהות הייחודית של שתי הדתות הללו, שהן דתות טוטאליטריות שנכנסות לכל אספקט מסוים של החיים של המאמין עצמו.

חמש לירות ישראליות , מצד אחד אפשר לראות את הרעיון של היהודי המתחדש בארצו ומצד שני השימוש בסימבולים מעברה המיתי של החברה הישראלית

מלחמות האזרחים האזוריות, בשלהי האימפריה העות'מאנית הביאו לקטיעתו של המרחב ויצירת זהויות מקומיות שהועצמו אם בשל גלי ההגירה השונים שעברו על המרחב של המזרח התיכון ואלו לוו ביסודם במלחמות אזוריות בלתי פוסקות. אחד המאפיינים של אותו מאבק היה חזרה אל הזהויות העתיקות של המרחב (ישראליות אל מול כנעניות, פניקיות, פרעוניות ועוד) ואלו נוצקו אל מהות הזהות של המרחב עצמו וזאת כחלק ממאבק של מלחמת אזרחים מקומית. אם מסתכלים על המפה של המזרח התיכון, אפשר להבחין, כי היצירה המדינית שלו הינה מדומיינת ביסודה וזאת לאור קווי הגבול השונים במרביתו של המרחב המזרח תיכוני ואלו בנויים על בסיס של קווי גבול ישרים שנמתחו במשרדי המושבות הקולוניאלים השונים.

אם מסתכלים ממעוף הציפור אפש להבחין כי, הסכסוך הישראלי פלסטיני, על הארץ בנוי על שני נדבכים מרכזיים: הראשון מדינת ישראל רואה בכל הסכם מדיני עם שכנותיה, כהכרה במציאות המדינית שבו מדינת ישראל הינה ישות מדינית, השנייה הינה שמדינת ישראל מוכנה לפשרות, בעוד הערבים מחפשים את הצדק ההיסטורי (ואני תמיד שואל מהו צדק לאור הפרשנויות הרבות שלו). ההסכם שבין מדינת ישראל ובין מצרים והממלכה הירדנית, הינו שכזה, שבו השכנים של מדינת ישראל היו אלו שהרוויחו יותר מעיסקת השלום בין המדינות השונות. היוצא מן הכלל בשורות ההסכמי השלום, הינו סדרת ההסכמים של מדינת ישראל עם הפלסטינים, לא נבע בגלל הצורך של מדינת אלא בשל לחצים שהופעלו עליה, אם על ידי אירופה ואם על ידי ארה"ב וזאת כדי, שהם יכולו לקדם את המדיניות שלהם במזרח התיכון ובשל התלות של המערב בנפט המזרח תיכוני ובמיוחד לאור הריקוד המיוחד של שבעת האחיות (שבעת יצרניות הנפט הגדולות בעולם), באותה מערכת יחסים מיוחדת.

מערכת הקשרים של שבעת האחיות עם מדינות המפרץ הפרסי השונות

בזמן כתיבת שורות אלו המו"מ בין ישראל ובין הפלסטינים, נקלע לאחד המשברים הרבים שלו. השוני במשבר הנוכחי, מכל המשברים האחרים הינו, כי משבר זה מבוסס על חוסר אמון של שני הצדדים. במשבר הנוכחי, ניתן להבחיןן כי  הקיצוניים בשני המחנות, הם אלו, שמכתיבים את טון הדיבור, של סינדול עצמי וזאת מתוך הבנה כי הם צודקים ולכן אין מקום לפשרה. חוסר הרצון של מר נתניהו לקבל החלטות ולהראות סימנים של מנהיגות (אשר נדרשים ממנהיג ובמיוחד במדינת ישראל), החליט לשחרר אסירים במקום להקפיא את הבנייה. אני אישית דווקא, מסכים עם הקביעה של מר נתניהו, כי על הרש"פ להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית וזאת מסיבות היסטוריות, אבל הכרה זאת חייבת לבא לידי ביטוי בהסכם הסופי ביסודו. מולם גם ידם של הפלסטינאים איננה חפה, אלא הם משתכרים כל פעם מחדש משכרון הכוח של המו"מ, שאיננו מחפש למצוא פיתרון, שעלולים להביא אותם דווקא להפסדם.

ירידתה של ארה"ב כמעצמה חד קוטבית והעברת השרביט לטובת מדינות אחרות, דברים אלו באים לידי ביטוי בניסיונות של ארה"ב להשיג עצמאות אנרגטית ולעבור לשימוש בגז כתור חומר מעבר בשימוש בתוצרי אנרגיה המושתתים על דלק מאובנים, אל סוג אחר של אנרגיה. דבר שיהפוך את המשק האמריקאי למשק המספק תצריכים ולא משק מבוסס ידע, דבר שהלכה למעשה יוריד את מעמדה שלך ארה"ב כמדינה מובילה בעולם, היות וההיסטוריה הוכיחה, כי מי שמוותר על יצירתו של הידע, יהיה האחרון במעמד ולא הראשון במעמד. אם מסתכלים על ההצעה הסעודית שזאת מבטיחה לישראל, יחסים מלאים וכלכליים עם מרבית המדינות הערביות והמוסלמיות (שרובן נמצאות בדרום מזרח אסיה איפה שמרבית ההשקעות כיום נמצאות) וזאת בתמורה לנסיגה מאוי"ש עם תיקוני גבול ומציאות פיתרון מוסכם על שני הצדדים לסוגיית הפליטים. אם מסתכלים על המפה של המזרח התיכון, יהיה אפשר להקים במרחב את גוש המזרח התיכון, שיהיה משקל נגדי לאיחוד האירופאי ובנוסף, הוא יעניק לישראל המון אפשריות לממש את הפוטנציאל הגלום במדינה הזאת וזאת במקום לשחק במשחק של חד גדיא המפורסם, שבו מחנות הקיצונים מנסים לשחק תמיד.

שנת סוס שמחה

היות ולפני כשבוע חגגנו את ראש השנה הסיני והשנה היא שנת הסוס, אז אני אספר את המשל של האדם, הסוס והזאב. ישנו משל, שהוא אחד העתיקים בעולם האנושי, והוא מספר שאדם והסוס חלקו אויב משותף הזאב. הסוס שניגש אל האדם ואמר לו, שבעזרת המהירות שלו ובעזרת הכלים של האדם, הם יוכלו לנצח ביחד את הזאב ובשביל המאמץ הזה, הסוס, אמר שהוא יהיה מוכן לתת לאדם לשבת על גבו ובתמורה וביחד הם יביסו את הזאב. האדם הסכים לעסקה ולאחר שהצמד הסוס והאדם, הסוס אמר לאדם, אנא רד מגבי כי בצעת את המשימה. האדם בתמורה, נעץ את עקביו בצלעות הסוס והוא אמר הוייסה.

כרזה לכבוד שנת הסוס

שקיעתה של ארה"ב כתור מעצמה והפיכתה למעצמה מסוג שני ודברים אלו מביאים איתם את השינוי שבו ארה"ב ובמיוחד אירופה מנסים כמה שפחות להפעיל את הכוחות הצבאיים שלהם, אלא ישנו שימוש בטקטיקות של סנקציות כלכליות, שאלו הן סוג של מלחמות ללא הוצאות כספים רבות כמו כאלו של הפעלת כוחות צבא. הערכתי כי האמריקאים, מעדיפים להשתמש בעצתו של סון דזה "מאה ניצחונות במאה קרבות הוא לא הטוב שבטוב. ניצחון ללא קרב הוא הטוב שבטוב" וזאת אולי כדי לצאת מן המשבר המתקרב ובא. השקיעה של ארה"ב, מביאה אותה להשקיע באזור דרום מזרח אסיה וזאת בשל הנפיצות והבלקאניציזיה של אזור זה ובמקביל לאור העלייה של סין כתור מעצמה מסדר גודל ראשון. הבנה זאת באה לידי ביטוי במזרח התיכון בו המדיניות האמריקאית, הינה מדיניות של נסיגה.

מדיניות הנסיגה הזאת, אכן באה ולהעניק למדינות המערב ובמיוחד לארה"ב את מרווח הנשימה הנדרש לה כדי לנסות ולייצב את הכלכלה האמריקאית. הבנה זאת רווחת בכל שדרותיו השונות של המזרח התיכון. הסתכלות זאת, הינה מחייבת המציאות וזאת לאור המהלכים השונים המתרחשים בו זמנית. הבנה זאת לא פסחה על טהראן ושינוי השלטון במרחב, הביאו אל מתקפת החיוכים האיראנית, דבר שהעלה את מפלס הדאגה אצל מקבלי ההחלטות בריאד ובמדינות המפרץ השונות, שמבינות כי המדיניות האמריקאית, הינה מדיניות שבעתיד תתמקד באזור דרום מזרח אסיה, אם בשל הנפיצות של המצב האזורי כפועל יוצא של הבלקניזציה של אזור מזרח אסיה ובנוסף הצורך של האמריקאים להגן על האינטרסים האזוריים שלהם בדרום מזרח אסיה.

אל כל הדברים הללו אפשר להוסיף, את השינויים שהמרחב המזרח תיכוני עובר במהלך ארבעת השנים האחרונות, בהן המבנים החברתיים השונים מתחילים להשתנות ובדבריו של אבן ח'לדון "כשהמלוכה נשמטת מידי ענף אחד של אומה היא עוברת בהכרח לענף אחר של אותה אומה, כל עוד מקיימת בה תודעה קיבוצית", דבר זה מאפיין את המאבק על השלטון וממשיך ומביא אל חוסר היציבות המזרח תיכונית ובמקרה של סוריה הינו המאבק של מלחמת אזרחים; שזאת הפכה במהירות רבה לסוג של מלחמת דת, בו האיראנים לוקחים חלק פעיל וזאת כדי לחזק את שליטתם במרחב המזרח תיכוני, אם על ידי סיוע ישיר ועקיף למשטרו של אסד. ביסודם של דברים אלו מדד האימה המזרח תיכוני, איננו מסביר את פניו אל מדינת היהודים. השאלה שעומדת לפתחה של מדינת ישראל, הינה מאוד גורלית ואלו הם ימי הרת גורל. אפשר לראות כי, מדינות המפרץ בראשותה של ערב הסעודית, מבינות כי אולי כדי לעבוד עם מדינת ישראל ודברים אלו באים לידי ביטוי בעיקר בשינוי עמדות אצל הפלסטינים ובמיוחד אצל אבו מאזן, שאלו האחרונים נחשבים כתור פיונים בתוך משחק השח המט האזורי, הסעודים ומדינות המפרץ שאינן רוצות להיות מאוימות על ידי הסהר האיראני, מוכנות להכיר בישראל. הכרה זאת תחייב את מדינת ישראל לתשלום מסוים, שמרבית תושבי מדינת ישראל מכירים במכירו ומוכנים לשלמו וכן אף אחד לא מאמין שיהיה שלום עם הפלסטינים. אבל קברניטיה של המדינה, שעדיין חיים ונלחמים את במלחמות העבר וטוענים שזה רק רסיס ואפשר לחיות עם רסיס זה, לצערי אלו הן תפיסות ישנות של 'טובים ורעים'.

כרזת בחירות למערך ערב מלחמת יום כיפור-הספריה הלאומית

אומנות מדיניות החוץ מדיניות החוץ, הינה מסובכת ביסודה, זהו איזון, בין קטבים, אכן המדינות המתעוררות (טורקיה, ברזיל והודו) התאימו את מדיניות החוץ שלהן למצב בו ארה"ב איננה המעצמה הדומיננטית וגם איראן מבינה את הדברים הללו, אכן שותפות המסחר המרכזיות שלה הן, רוסיה וסין אבל גם הן כרגע בבעיות וזאת לאור המצב הדי נפיץ באזור דרום מזרח אסיה. דברים אלו הביאו את ישראל וערב הסעודית ומדינות המפרץ, שיהיו שישלמו את המחיר של התמרון בין מספר מעצמות על חשבון מדינת ישראל, ערב הסעודית ומדינות המפרץ הפרסי. התקיפה בחזית אחת של האויבים הישנים יהיה לרעתנו ולרעת ערב הסעודית ומדינות המפרץ ולכן השאלות שלי לכבוד שנת הסוס הבאה עלינו לטובה, האם אנחנו רוצים להיות הפרש או הסוס, האם אנחנו רוצים באמת להיות אומה עצמאית או ואסלים של מדינות אחרות.

כרזה לכבוד שנת הסוס

אהה כמעט ושכחתי… שנת סוס שמחה

על ה-11 בנובמבר ועל הסכמים רעים

ביום ה-11 בנובמבר, בשעה ה-11 ובדקה ה-11 1918, הסתיימה מלחמת העולם הראשונה וזאת כמיטב הרומנטיקה האירופאית. צחוק הגורל, באותו יום כמאה שנה (פחות כמה שנים), מדינות המערב, עמדו לחתום על הסכם ביניים עם מדינה אשר מבקשת לחסל מדינה אחרת ומצהירה על זה בראש גלי כארבעים עשורים, אוי כמה שאני אוהב את צחוק ההיסטוריה. שני הצדדים להסכם זה  (גם האיראנים וגם מדינות המערב), אינם בוטחים בבני שיחם, אבל שני הצדדים צריכים את המשא ומתן הזה, מדינות המערב חייבות אותו וזאת כדי להוריד את מחירי הנפט העולמיים וזאת כדי שתכניות הכלכלה השונות שלהם יעבדו והאיראנים זקוקים להקלות בסנקציות כדי, לשמר את המשטר הדתי של האייתולות. הסכם השלום של מלחמת העולם הראשונה, משמש עד היום כסוג של צל טראומה המעיב על המערב ובמיוחד בהקשר של מדינות אירופה, שעדיין מפחדות על מיטב הנוער שלהם שייכנס אל אזורי עימות; ארה"ב הינה מעצמה הנמצאת בנסיגה, שמנסה להגן על האינטרסים שלה באזור דרום מזרח אסיה ולצאת מן המשבר הנוכחי, כתור מעצמה משפיעה מסדר גודל שני.

אכן ההסכם שמתהווה בין מדינות המערב ובין איראן הינו הסכם רע אבל, הוא מאפשר עוד קניית זמן אל מול המשבר הצבאי העתידי שמדינות המערב בכלליות, יעמדו בפניו והוא יאפשר להם את היכולת לשמר את יכולותיהם השונות אל מול אתגרי העתיד. אכן, כל חתימת הסכם בין איראן ובין מדינות המערב, הינו סוג של משבר ומאוד קשה. השפה הסינית הינה שפה המורכבת מפיטוגרמות ובלשון העם שיברונים, כל שיברון מציין  מילה או חלק ממילה. ההיפוך של המילה משבר בסינית, הינו הצלחה. אם קברניטי המדינה שלנו ישכילו, להבין את עוצמתו של המשבר, הם אולי יכלו להפוך אותו להצלחה וזה, אומר דבר אחד לנסות ולייצר קשרים הגנתיים בין אזורים, קשרים אלו ילוו במחירים לא קלים מצידה של ישראל, אבל מצד שני הם יעזרו לה לעבור את המשבר בצורה טובה יותר. כמו שישראל לא רואה בעין יפה את התחזקות של איראן, גם מספר רב של מדינות ובמיוחד אלו של במדינות המפרץ לא רואות בעין יפה את התחזקות של איראן וגם את התחזקות בכוחו של ראש ממשלת טורקיה ארדואן, שרוצה להחזיר את ימי האימפריה העות'מאנית; וכמו שנאמר פעם בסינית אויב אויבי הוא ידידי ואישית אני מקווה שלא נקולל בקללה הסינית הידועה, שנחיה בזמנים מעניינים.

כן הסערה של הסכמי ה-11 לנובמבר 1918 מתקרבים ולכן ההמלצה שלי להכין מטרייה וזוג ערדליים טובות והנה הסערה של ווידאלי

אז למה לא היה כלום בסוריה

סאן צ'ה שהיה המשפיעים על התיאוריה הצבאית, אמר פעם "מאה ניצחונות במאה קרבות הוא לא הטוב שבטוב. ניצחון ללא קרב הוא הטוב שבטוב". הסיבה שלא היה כלום בסוריה לפני, הלכה למעשה היה שיח של יותר מידי טיפוף בתופי מלחמה שלא היה לכם שום דבר. אף אחד לא יודע מי נתן באמת את הפקודה להפעיל את הנשק הכימי, אם זה היה של אסד או של המוג'הידין, או אם זאת היתה יחידה סוררת, שלכאורה היתה נאמנה לאסד, אבל הלכה למעשה היא חלק מהכוחות של המוג'הידין. לכן, אף אחד לא יודע ואף אחד לא לוקח סיכונים ובמיוחד אם מדובר ביחידות מוג'הידין, לא צרפת, לא בריטניה ולא ארה"ב.

על כל אלו יש להוסיף את המערכת האזורית, שמצד אחד של המפה ישנו את השכן האסלמיסט השמרן ראש ממשלת תורכיה ארדוואן, שלדעתי מבקש להחזיר את ימי הגדולים של הסולטאנות העות'מאנית ומן הצד השני המפה אפשר למצוא את איראן עם הרצון שלה להחזיר את איראן לימי גדולתה וכדי להעלות את הרעיון של הסהר השיעי על המפה של המזרח התיכון (הלא חדש). לכן, ההבנה של הנשיא אובמה, כי כל סוג של התערבות של ארה"ב או כל כוח צבאי אחר באזור המזרח התיכון יהיה נפיץ  וזה לא יחזיר את השקט על כנו; ולכן הוא נאלץ להבין שהוא חייב לקבל את הדיל שהוצעה על ידי רוסיה של הנשיא פוטין וזאת בקשר לסוריה, שגם לרוסיה ישנם אינטרסים חיוניים בסוריה ואלו נוגעים לנמל טרטוס, שנחשב לאחד מנקודות הגישה הרוסיות אל הים התיכון וזאת בשל מקמו האסטרטגי.

על פני השטח ובמיוחד בפני כל העולם אובמה נתפס כזה שברח מן המערכה ולא הצליח להשיג שום הישגים מיוחדים ובמיוחד לאור התפיסה התקשורתית. אבל לדעתי הנשיא אובמה כן הצליח והוא הצליח בגדול וזאת בשל שני טעמים, שאולי נראה אותן בעתיד הקרוב והרחוק; הראשון הינה הפגנת הכוח המטורפת הנשיא אובמה ביחס אל השלטון של אסד ובנוסף אותו ניסוי טילים שנערך עם ישראל, הביא איראן להבנה מסוימת שכדי אולי להתמודד עם השטן הגדול; הטעם השני הינו לטווח ארוך, הינה של יצירת מערכות בינ"ל לטיפול במשברים, בין אם הם צבאיים ובין אם הם הומניטאריים וזה יביא ליצירת מוסדות בינ"ל באשר הם.

אז כמו שאמר פעם טאקו (אלי וולאך) אם אתה רוצה לירות תירה אל תדבר והנה הקטע להדגמה

 

 

אז זה בגלל החברים של מר נתניהו

אז מה היה לנו בשבועות האחרונים, היתה סאגה של קבוצה קטנה בממשל האמריקאי, כעסה על זה שהנשיא אובמה לא היה מוכן להתדיין  איתה על קיצוץ בחוק האובמה קייר (למרות שהוא עבר את המבחן של בית המשפט העליון ואת הליך החקיקה האמריקאי), אבל הם לא אהבו את זה ולכן הם סגרו את הממשל האמריקאי למשך כשבועיים וארצות הברית הגיע כמעט לחדלות פירעון וזאת בטיעון שזה לא מוסרי לקחת כספי מסים לטובת הסוגיה הזאת אלא רק לסוגיות שאנחנו מאמנים בהם, אני אישית מת על הטיעון המוסרי, הוא נשמע תמיד כמו זה לא פייר ולכן אני צודק אבל שיהיה. בל שנשכח החברה האלו לרוב אנשים של כבוד וכולנו יודעים מה שייקספיר כתב פעם "וברוטוס הוא איש של כבוד וכולם הם אנשים של כבוד" (Brutus is an honorable man and so are they all honorable man) ובל נשכח כי למר נתניהו יש חברים רבים בקבוצה זאת.

כרגע ישנם שיחות בין ארה"ב ואיראן וכל צד, אני בטוח אף צד לא מאמין לצד השני, אבל בגדול האיראנים צריכים הקלות בסגר הכלכלי שמתקיים עליהם וזאת רק כדי לשמר את היציבות השלטונית המערב מבין, שהוא חייב להוריד את מחירי הנפט וזאת כדי להפעיל את תכניות ההצלה הכלכליות השונות. עכשיו לי לא נראה  שאף אחד מן הצדדים, לא יגיע להסכם רשמי, כי לדעתי הפערים הינם גדולים מידי בשני הצדדים וכל צד לא מוכן לרדת מן העץ שהוא עלה עליו, אכן כן באיראן מתקיים כרגע משטר שהוא יחסית מתון, אבל הוא מתקיים על כידוני הסוואק (ארגון הביון האיראני) וכידוני משמרות מהפכה. אבל הלכה למעשה יתקיימו הבנות מסוימות שיאפשרו לאמריקאים להוריד את הלחץ הכלכלי של ארה"ב על איראן הסיבה לכך הינה הנחת יסוד, כי ארה"ב הינה מעצמה חלשה והיא מתחילה בנסיגה אישית הדרגתית מנקודות הכוח שלה והיא רוצה לנסות ולרדת מבמת ההיסטוריה כמעצמה. ובנוסף המדיניות של ארה"ב, עוד בתקופת הנשיאות הקודמת של הנשיא אובמה היתה לנסות ולצמצם את היקף הפעילות האמריקאית באזור המזרח התיכון ולהתמקד בעיקר באזור השווקים העולים של דרום מזרח אסיה ובמיוחד של אוסטרליה ושל סין וזאת כדי לנסות ולקחת חלק באותו סדר עולמי שהולך להתעצב.

בנוסף לדעתי המדיניות של הממשל של אובמה נובעת מהרצון לנסות ולרסן את מר נתניהו ולשלם את המחיר של המדיניות ההפחדה שאם לא תחזיקו אותי חזק אני הולך לתקוף, עכשיו הסוסים ברחו מן האורווה וזאת לאור מתקפת החיוכים של רוחאני באו"ם העניקה לנשיא אובמה את האפשרות לפנות אל הערוץ הדיפלומטי ולדעתי, מר נתניהו נאלץ לקיים את השיחות עם הפלסטינים ולנסות ולהוריד את מסע ההפחדה כנגד איראן, כפי קפאו שד וזאת, כפי שהאמריקאים עשו עם רוה"מ שמיר לאחר מלחמת המפרץ הראשונה וכמו שהאמריקאים עושים זאת עכשיו לאחר, שלא התקיימה שום תקיפה בסוריה אבל החברים של מר נתניהו עשו לנשיא זובור. אבל אם מר נתניהו וחבריו לא היו אנשי מוסר וכבוד אולי היה אפשר לעשות עסקים כמו שצריך עם העולם הערבי, כי גם החברה האלו לא מעוניינים להיות חלק מהסהר השיעי.

והנה הנאום של מארק אנתוני

על הבלדה על ארי ודרצ'י ונאומים באו"ם

טוב כמה מילים אישיות על הנאום באו"ם בסוגיית הגרעין האיראני, זה היה קרב מדהים של מסרי שלום ואחווה מצד אחד נאומים של חיוכים ושל דבש מצד שני ונאום של רצינות מצד שלישי. לא נראה לי שהנשיא אובמה, מאמין לנשיא איראן רוחאני. אבל אולי ההבנה של הנשיא אובמה, הינה שארה"ב הינה מדינה במשבר כלכלי והוא זקוק להורדת המחירים של הנפט העולמי וזאת כדי לאפשר לכלכלה האמריקאית להתאושש, מאידך הנשיא רוחאני מבין שכדי לייצב את המשטר שלו ולנסות ולקדם סידרה של רפורמות באיראן הוא חייב מספר הקלות בסנקציות של המערב על איראן; והערכה אישית שלי, הינה ההבנה כי הנשיא אובמה לא יהסס לתקוף, כפי שעולה מהמשבר האחרון בסוריה; אכן בסופו של התהליך התקיימה שם "עסקה"';  בין הנשיא אובמה ובין הנשיא פוטין וזאת אושרה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. הנאום של ראש ממשלת ישראל מר נתניהו, היה נאום טוב וכן אני מסכים עם שלושת הנקודות המרכזיות של נאום, אבל אם מר נתניהו היה מצהיר,  כי הבעיה עם הפלסטינאים הינה בעיה פנימית של ישראל ושל הפלסטינאים והם מתכוונים להיכנס למו"מ, כדי למצוא פיתרון. אני סמוך ובטוח כי הוא היה מוצא מספר רב של בעלי ברית בעולם הערבי ובמיוחד במדינות המפרץ שאולי היו שותפות עם ישראל פעולה בסוגיה של הגרעין האיראני. אבל, מר נתניהו החליט להזכיר את השואה ואת הפחד הקמאי שמהלך אימים שאותו הוא שחק עד לאפר דק. אני לא יודע מה היו הסיבות של מר נתניהו לאותו מהלך אולי מפחד של מרד בתוך הליכוד או לחילופין בשל החלטה שלו לא להחליט… יהיו הסיבות של מר נתניהו אני לא יודע אבל רק ההיסטוריה היא זאת שתשפוט אותו.

והנה הבלדה על ארי ודרצ'י