על השבוע שבין האזכרה של רבין ושל עובדיה והיעדרותו של רון ארד

כבר יותר מעשור אני אישית לא משתתף באזכרות גם לא של ההורים שלי ולא של אחרים, כי אני מסרב לקחת חלק בפסטיבל של מוות. מאיר שלו כתב "הזמן המפלה הגדול, מיין את קורבנותיו. אשר למוות למוות, ואשר לזיכרון לזיכרון. אשר לזיכרון לחיים ואשר למוות לשכחה".משפט זה מבטא לדעתי את הרעיון, כי אדם מת באמת רק כאשר אלו שהכירו אותו מתו. יצחק רבין ז"ל היה לדעתי אחד המנהיגים הנועזים ביותר במדינת ישראל אם מבחינת הקרירה הצבאית שלו ואם בשל הקריירה הפוליטית שלו. אני זוכר כתור חייל את אותו מוצאי שבת, שבה הודיעו על הרצח של רבין, זאת היה סוג של שוק של הבנה כי בישראל נרצח ראש ממשלה. לפני קצת יותר משבוע נפטר הרב עובדיה זצ"ל, שגם היה אחד הדמויות משכמו ומעלה, אבל על כל מעלותיו כתור פוסק הגדולים והוא עשה מהפכות חברתיות גדולות, אבל לדעתי הוא פחד לחצות את הרוביקון ולקיים את המהפכה הגדולה יותר. לתוך אותו שבוע השנה התגלגל, גם היום בו רון ארד לא חזר מהשבי, זהו פצע מדמדם של חייל שלא ידוע מקום הימצאו, אם הוא בארץ החיים או בארץ המתים.

בכל אחד מן המקרים הללו, הזיכרון של רבין ז"ל והזיכרון של רון וגם מותו של הרב  עובדיה זצ"ל נמצא בזיכרון הקולקטיבי וזה מעוצב כל פעם מחדש, כיאה לזיכרון ואני חושב יהודה עמיחי אמר זאת בצורה הטובה ביותר בתוך סגור פתוח "ומי יזכור ובמה משמרים זיכרון? במה משמרים בכלל בעולם, משמרים במלח ובסוכר, בחום גבוה ובהקפאה עמוקה באטימה מוחלטת, בייבוש ובחניטה. אבל שימור הזיכרון הטוב ביותר הוא לשמרו בתוך השכחה שאף זכירה אחת לא תוכל לעולם לחדור לתוכה ולהפריע את מנוחת הנצח של הזיכרון". כל זיכרון הינו משתנה וכל דור מעניק לו פרשנות חדשה, לדעתי כל אירוע שכזה מגדיר מחדש את זהות האישית של הפרט והוא זה שיעניק לו את התחושה שאותו אירוע הוא יהיה מכונן עבורו. ישנם עוד אירועים, אבל אירועי אבל לאומיים הם אלו, שיאפיינו את מערכת הקשרים האישית של הפרט ביחס אל הסובב אותו ואולי אלו הם תבליני השימור האמיתיים של אותו זיכרון המאפשרים לנו להראות את זהותנו האישיים ביחס לאחרים.

כמה וכמה מילים על הרב עובדיה זצ"ל

הרב עובדיה יוסף זצ"ל, היה אחד המנהיגים הגדולים שידע העם היהודי במהלך המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, הוא נחשב כפורץ דרך בהלכה היהודית ובין הפסיקות הידועות שלו אפשר למצוא את פסיקת אלף העגונות שנחשבת כאחת מפורצות הדרך בהלכה היהודית בסוגיית העגונות, אם בסוגיית יהודי אתיופיה ואם בסוגיית הגיור והרשימה קטנה וידו של הרב הינה על העליונה ולא אדבר על גדולתה של הכתיבה ההלכתית שלו, כי מילים רבים לא יוכלו אולי לתאר את הגאונות של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אפשר לראות כי כל פסיקה ופסיקה שלו לוותה משלל המקורות שהרכיבו את ההלכה היהודית על גווניה וכן הוא ניסה להראות כי ההלכה הספרדית הינה מקלה מזאת של האשכנזית והוא היה פוסק ודיין בענייני חיים עבור אנשים רבים ואם משווים את פסיקתו כל אחת שקולה כגרגר זהב וזאת בניגוד לפסיקה קלה של אנשים, לעומת הרב עובדיה יוסף נחשבים כמי אפסים.

802.

אפשר לראות כי עובדיה יוסף זצ"ל הכיל בתוכו המון מנהגים עממיים, שליוו את דרכו והוא היה מנהיג חם ואוהב, הוא נחשב לדמות בעל נופך עממי שהגביר את כוחו ברחוב החרדי הספרדי (כמה שאני שונא את המילה הזאת), לצד פסיקותיו הגדולות ומשנות הדרך הוא גם נתפס בקלקלתו ובפליטות פיו, אם באשר ללא יהודים, הומואים, נשים, ניצולי שואה והרשימה הינה ענקית ואין מדברים סרה במתים. הרב עובדיה יוסף זצ"ל, היה אחד מגדולי הפוליטיקאים הישראלים הוא ידע לתמרן את המערכת הפוליטית החילונית וזאת החרדית לטובתו והוא הבין את הנפש הישראלית. הרב עובדיה יוסף זצ"ל לא היה הרב שלי ואני רואה את עצמי כסוג של כגנוסט יהודי, אבל הוא היה מנהיג רוחני של אנשים רבים והוא היה מדור המייסדים, לאיטם הולכים דור המייסדים, כל אלו נראו לנו כגדולים ויישארו איתנו לנצח נעלמים אחד אחרי השני בדרך כל בשר, גם הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה אחד מאותם ענקים. הרב עובדיה יוסף היה מנהיג, שרצה לאחד את העם תחת תפיסת עולם אחת, אבל הוא יצא ששכרו בהפסדו. אולי לאחר מותו, הציבור החרדי ישכיל להתערות בתוך החברה הישראלית החילונית ולמצוא דרך אחת משותפת ורק על זה ימים יגידו ואין אני נביא או בן של נביא.

חבל על דאבדין ולא משתכחין

נוח על משכבך בשלום ר' עובדה יוסף בן ג'ורג'יה זצ"ל

המקום יינחם אותנו בין שאר אבלי ציון ולא נוסיף עוד דאבה ובבניין ירושלים ננוחם

ומן השמיים ננוחם

 והנה סרטון בן ארבע דקות על הרב עובדיה יוסף צז"ל