תשובה לחבר טוב שיושב על ברקידות ולמה אני לא מתווכח עם קנטיאניים

אני מסכים על זה שהראי"ה קוק ז"ל היה אחד מענקי הרוח בישראל ואנחנו נדמים לחגבים לרגליו. הבעיה הינה מהותית כי התורה של הראי"ה קוק ז"ל, מפוזרת ובמקרים מסוימים לא ברורה וזאת בצורה עדינה, אבל לדעתי הוא היה קנטיאני להחריד, לכן הוא יכל לקבע דברים בצורה שרירותית שתתאים לתפיסת עולמו וזאת אחת הסיבות שאני אישית מתעב טיעונים קנטיאניים ורק בשל השרירותיות של הדברים.

הראיה קוק

בניגוד למסורת אמר שיש לחדש והוא היה זה שאמר "הישן יתחדש, והחדש יתקדש" (אגרות הראי"ה, אגרת קס"ד) ועבור הרב קוק ז"ל הדברים הללו היו מהותיים ולכן הוא יכל לצאת מן השבלונה של הלימוד המסורתי של הפלפול ולטעון על פי שיטתו של תורת ארץ ישראל, שהיא זאת שאמורה לתפוס את מקומה של האיסורים והחרמות הישנים שאפיינו את התפיסה של הלמידה על פי החת"ם סופר ז"ל, שגרס כי חדש אסור מן התורה ולכן הגאולה אינה פועל יוצא שישובו הארץ תגדל פרי, ההבנה של הראי"ה קוק נבעו מהבנה כי היצירה החדשה הינה הפירות, דבר זה עומד בקו ישר עם תורתו של הרב קוק שראה שתורת ישראל הינה תורה שמושפעת גם מגורמי חוץ ולא רק מגדלי השן של התלמוד (הירושלמי והבבלי) ולכן יש צורך גם להתייחס אל הנבואה ואל האגדה וזאת הסיבה שהוא פונה אל הנביא יחזקאל ומכאן הוא מביא את הפסיקה שלו שאינה מכילה המון פלפול אלא הסבר אנליטי של משפט פרוטוקול שמנסה להכיל את הפיתרון היחיד והאמיתי, אבל הלכה למעשה היא יוצרת מערכת ערכים קנטיאניים ממשמים ואלו מותאמים אך ורק לפיתרון שהוא מציע וכן טיעונים קנטיאניים הם טיעונים מעגליים שלא ניתן לצאת מהם.

Rav-kook-letter-03

מכאן, לדעתי הראי"ה קוק ז"ל לא היה זקוק לתפיסה הרבנית הקלאסית, שאמרה אם הם יבואו אז הם יבואו, לדעתי הראי"ה קוק ז"ל ראה לנכון, שיש צורך שהעם יחזור לארצו וזאת כדי להפריח את הארץ ולכן הוא עושה את מסעות הרבנים המשונים למושבות וזאת כדי לנסות ולקיים את מצוות השמיטה ועוד כמה דברים וזאת כדי למנוע את אי פריחת הארץ כאשר מתקיימת העלייה, אבל ההנחה היא הנחה שונה ומעגלית כמו כל קנטיאני טוב.

והנה סרט על חייו של הרב קוק

על ה-11 בנובמבר ועל הסכמים רעים

ביום ה-11 בנובמבר, בשעה ה-11 ובדקה ה-11 1918, הסתיימה מלחמת העולם הראשונה וזאת כמיטב הרומנטיקה האירופאית. צחוק הגורל, באותו יום כמאה שנה (פחות כמה שנים), מדינות המערב, עמדו לחתום על הסכם ביניים עם מדינה אשר מבקשת לחסל מדינה אחרת ומצהירה על זה בראש גלי כארבעים עשורים, אוי כמה שאני אוהב את צחוק ההיסטוריה. שני הצדדים להסכם זה  (גם האיראנים וגם מדינות המערב), אינם בוטחים בבני שיחם, אבל שני הצדדים צריכים את המשא ומתן הזה, מדינות המערב חייבות אותו וזאת כדי להוריד את מחירי הנפט העולמיים וזאת כדי שתכניות הכלכלה השונות שלהם יעבדו והאיראנים זקוקים להקלות בסנקציות כדי, לשמר את המשטר הדתי של האייתולות. הסכם השלום של מלחמת העולם הראשונה, משמש עד היום כסוג של צל טראומה המעיב על המערב ובמיוחד בהקשר של מדינות אירופה, שעדיין מפחדות על מיטב הנוער שלהם שייכנס אל אזורי עימות; ארה"ב הינה מעצמה הנמצאת בנסיגה, שמנסה להגן על האינטרסים שלה באזור דרום מזרח אסיה ולצאת מן המשבר הנוכחי, כתור מעצמה משפיעה מסדר גודל שני.

Remembrance_march

אכן ההסכם שמתהווה בין מדינות המערב ובין איראן הינו הסכם רע אבל, הוא מאפשר עוד קניית זמן אל מול המשבר הצבאי העתידי שמדינות המערב בכלליות, יעמדו בפניו והוא יאפשר להם את היכולת לשמר את יכולותיהם השונות אל מול אתגרי העתיד. אכן, כל חתימת הסכם בין איראן ובין מדינות המערב, הינו סוג של משבר ומאוד קשה. השפה הסינית הינה שפה המורכבת מפיטוגרמות ובלשון העם שיברונים, כל שיברון מציין  מילה או חלק ממילה. ההיפוך של המילה משבר בסינית, הינו הצלחה. אם קברניטי המדינה שלנו ישכילו, להבין את עוצמתו של המשבר, הם אולי יכלו להפוך אותו להצלחה וזה, אומר דבר אחד לנסות ולייצר קשרים הגנתיים בין אזורים, קשרים אלו ילוו במחירים לא קלים מצידה של ישראל, אבל מצד שני הם יעזרו לה לעבור את המשבר בצורה טובה יותר. כמו שישראל לא רואה בעין יפה את התחזקות של איראן, גם מספר רב של מדינות ובמיוחד אלו של במדינות המפרץ לא רואות בעין יפה את התחזקות של איראן וגם את התחזקות בכוחו של ראש ממשלת טורקיה ארדואן, שרוצה להחזיר את ימי האימפריה העות'מאנית; וכמו שנאמר פעם בסינית אויב אויבי הוא ידידי ואישית אני מקווה שלא נקולל בקללה הסינית הידועה, שנחיה בזמנים מעניינים.

Kitchener-Britons

כן הסערה של הסכמי ה-11 לנובמבר 1918 מתקרבים ולכן ההמלצה שלי להכין מטרייה וזוג ערדליים טובות והנה הסערה של ווידאלי

שלוש יריות בחזה שרצחו את השפיות הישראלית

ב-4 ל-11 1995 נשמעו שלוש יריות שפלחו את חזהו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שלוש יריות נדרשו כדי להרוג את השפיות הישראלית. המעניין הוא שמספר ימים לאחר התאריך של רצח רבין, חל התאריך של ליל הבדולח (Kristallnacht) שהוא התאריך הרשמי של איבוד השפיות הגרמנית. שלוש יריות הכניסו את החברה הישראלית לטראומה קשה, שלושת היריות הללו נעשו על ידי אדם חובש כיפה מאמין באלוהי ישראל וזה קידש את ערך האדמה על ערך החיים. שלוש יריות זה מה שהיה צריך להרוג את השפיות הישראלית.

1450249_439365019503178_1851112948_n

מאז מים לא רבים אבל גם לא מעטים זרמו בירדן (ובאיזה נחל שתרצו בארץ) והשיח הישראלי הפך להיות יותר ויותר, פוגעני. לדעתי האשמה נופלת על שני הצדדים, גם על הימין וגם על השמאל, הימין שנמצא היום בשלטון כבר יותר משלושה עשורים עם שתי הפסקות קצרות מאוד; האחת של ממשלת רבין והשנייה של ממשלת ברק; עדיין ממשיך לחשוב שהוא המותקף והוא עדיין סובל מפחד שהשלטון יחמוק מידיו. מאידך השמאל שכבר איבד את השלטון עדיין חושב שהוא השולט והמכתיב העניינים בחברה. שני המחנות לא מסוגלים לקבל את הביקורת של הצד השני ובמקרים רבים הם מייצרים דו שיח של חרשים. אף צד לא מחפש את הסליחה של הצד השני, אם על צייד המכשפות שהשמאל ניהל לאחר רצח רבין והימין לא מחפש לבקש סליחה על חלקו בהסתה נגד ראש הממשלה רבין ז"ל.

1383824_10152362096942907_1954318406_n

מעניין שגם רצח רבין וגם ליל הבדולח קרו בתקופה של הסתיו, תקופה בה הדברים ההזויים באמת קורים, הימים מתחילים להתקצר והלילות מתחילים להתארך, זהו סוג של דכדוך שיורד על כולם. במקום לחפש אשמים אולי כדי לחפש את הדרך לפעול ביחד לטוב ולרע ולדבר על הסטאטוס קוו שכל דור ודור משתנה וזאת בהתאמה לצרכי החיים של אותו דור; הגרמנים שלמדו מהטעויות של השואה ושל מלחמת העולם השנייה, השכילו לנסות ולייצר את אותו סטאטוס קוו משתנה. אז שלוש יריות בחזה הרגו את השפיות הישראלית, אבל אולי הגיע הזמן להחזיר אותה אלינו בחזרה ולא ליפול אל זרועתיו המאיימות של דיכאון החורף.

אז זה בגלל החברים של מר נתניהו

אז מה היה לנו בשבועות האחרונים, היתה סאגה של קבוצה קטנה בממשל האמריקאי, כעסה על זה שהנשיא אובמה לא היה מוכן להתדיין  איתה על קיצוץ בחוק האובמה קייר (למרות שהוא עבר את המבחן של בית המשפט העליון ואת הליך החקיקה האמריקאי), אבל הם לא אהבו את זה ולכן הם סגרו את הממשל האמריקאי למשך כשבועיים וארצות הברית הגיע כמעט לחדלות פירעון וזאת בטיעון שזה לא מוסרי לקחת כספי מסים לטובת הסוגיה הזאת אלא רק לסוגיות שאנחנו מאמנים בהם, אני אישית מת על הטיעון המוסרי, הוא נשמע תמיד כמו זה לא פייר ולכן אני צודק אבל שיהיה. בל שנשכח החברה האלו לרוב אנשים של כבוד וכולנו יודעים מה שייקספיר כתב פעם "וברוטוס הוא איש של כבוד וכולם הם אנשים של כבוד" (Brutus is an honorable man and so are they all honorable man) ובל נשכח כי למר נתניהו יש חברים רבים בקבוצה זאת.

כרגע ישנם שיחות בין ארה"ב ואיראן וכל צד, אני בטוח אף צד לא מאמין לצד השני, אבל בגדול האיראנים צריכים הקלות בסגר הכלכלי שמתקיים עליהם וזאת רק כדי לשמר את היציבות השלטונית המערב מבין, שהוא חייב להוריד את מחירי הנפט וזאת כדי להפעיל את תכניות ההצלה הכלכליות השונות. עכשיו לי לא נראה  שאף אחד מן הצדדים, לא יגיע להסכם רשמי, כי לדעתי הפערים הינם גדולים מידי בשני הצדדים וכל צד לא מוכן לרדת מן העץ שהוא עלה עליו, אכן כן באיראן מתקיים כרגע משטר שהוא יחסית מתון, אבל הוא מתקיים על כידוני הסוואק (ארגון הביון האיראני) וכידוני משמרות מהפכה. אבל הלכה למעשה יתקיימו הבנות מסוימות שיאפשרו לאמריקאים להוריד את הלחץ הכלכלי של ארה"ב על איראן הסיבה לכך הינה הנחת יסוד, כי ארה"ב הינה מעצמה חלשה והיא מתחילה בנסיגה אישית הדרגתית מנקודות הכוח שלה והיא רוצה לנסות ולרדת מבמת ההיסטוריה כמעצמה. ובנוסף המדיניות של ארה"ב, עוד בתקופת הנשיאות הקודמת של הנשיא אובמה היתה לנסות ולצמצם את היקף הפעילות האמריקאית באזור המזרח התיכון ולהתמקד בעיקר באזור השווקים העולים של דרום מזרח אסיה ובמיוחד של אוסטרליה ושל סין וזאת כדי לנסות ולקחת חלק באותו סדר עולמי שהולך להתעצב.

בנוסף לדעתי המדיניות של הממשל של אובמה נובעת מהרצון לנסות ולרסן את מר נתניהו ולשלם את המחיר של המדיניות ההפחדה שאם לא תחזיקו אותי חזק אני הולך לתקוף, עכשיו הסוסים ברחו מן האורווה וזאת לאור מתקפת החיוכים של רוחאני באו"ם העניקה לנשיא אובמה את האפשרות לפנות אל הערוץ הדיפלומטי ולדעתי, מר נתניהו נאלץ לקיים את השיחות עם הפלסטינים ולנסות ולהוריד את מסע ההפחדה כנגד איראן, כפי קפאו שד וזאת, כפי שהאמריקאים עשו עם רוה"מ שמיר לאחר מלחמת המפרץ הראשונה וכמו שהאמריקאים עושים זאת עכשיו לאחר, שלא התקיימה שום תקיפה בסוריה אבל החברים של מר נתניהו עשו לנשיא זובור. אבל אם מר נתניהו וחבריו לא היו אנשי מוסר וכבוד אולי היה אפשר לעשות עסקים כמו שצריך עם העולם הערבי, כי גם החברה האלו לא מעוניינים להיות חלק מהסהר השיעי.

והנה הנאום של מארק אנתוני

על השבוע שבין האזכרה של רבין ושל עובדיה והיעדרותו של רון ארד

כבר יותר מעשור אני אישית לא משתתף באזכרות גם לא של ההורים שלי ולא של אחרים, כי אני מסרב לקחת חלק בפסטיבל של מוות. מאיר שלו כתב "הזמן המפלה הגדול, מיין את קורבנותיו. אשר למוות למוות, ואשר לזיכרון לזיכרון. אשר לזיכרון לחיים ואשר למוות לשכחה".משפט זה מבטא לדעתי את הרעיון, כי אדם מת באמת רק כאשר אלו שהכירו אותו מתו. יצחק רבין ז"ל היה לדעתי אחד המנהיגים הנועזים ביותר במדינת ישראל אם מבחינת הקרירה הצבאית שלו ואם בשל הקריירה הפוליטית שלו. אני זוכר כתור חייל את אותו מוצאי שבת, שבה הודיעו על הרצח של רבין, זאת היה סוג של שוק של הבנה כי בישראל נרצח ראש ממשלה. לפני קצת יותר משבוע נפטר הרב עובדיה זצ"ל, שגם היה אחד הדמויות משכמו ומעלה, אבל על כל מעלותיו כתור פוסק הגדולים והוא עשה מהפכות חברתיות גדולות, אבל לדעתי הוא פחד לחצות את הרוביקון ולקיים את המהפכה הגדולה יותר. לתוך אותו שבוע השנה התגלגל, גם היום בו רון ארד לא חזר מהשבי, זהו פצע מדמדם של חייל שלא ידוע מקום הימצאו, אם הוא בארץ החיים או בארץ המתים.

בכל אחד מן המקרים הללו, הזיכרון של רבין ז"ל והזיכרון של רון וגם מותו של הרב  עובדיה זצ"ל נמצא בזיכרון הקולקטיבי וזה מעוצב כל פעם מחדש, כיאה לזיכרון ואני חושב יהודה עמיחי אמר זאת בצורה הטובה ביותר בתוך סגור פתוח "ומי יזכור ובמה משמרים זיכרון? במה משמרים בכלל בעולם, משמרים במלח ובסוכר, בחום גבוה ובהקפאה עמוקה באטימה מוחלטת, בייבוש ובחניטה. אבל שימור הזיכרון הטוב ביותר הוא לשמרו בתוך השכחה שאף זכירה אחת לא תוכל לעולם לחדור לתוכה ולהפריע את מנוחת הנצח של הזיכרון". כל זיכרון הינו משתנה וכל דור מעניק לו פרשנות חדשה, לדעתי כל אירוע שכזה מגדיר מחדש את זהות האישית של הפרט והוא זה שיעניק לו את התחושה שאותו אירוע הוא יהיה מכונן עבורו. ישנם עוד אירועים, אבל אירועי אבל לאומיים הם אלו, שיאפיינו את מערכת הקשרים האישית של הפרט ביחס אל הסובב אותו ואולי אלו הם תבליני השימור האמיתיים של אותו זיכרון המאפשרים לנו להראות את זהותנו האישיים ביחס לאחרים.

על יורדים ובלדה קטנה של עוזבי קיבוץ

הפסטיבל המתוקשר כנגד היורדים הינו טוב ויפה ומתוזמר היטב והוא נעשה על ידי אלו, שנטועים בליבה של האליטה הישראלית (ולא משנה אם הם אשכנזים או מזרחים), כל פעם אותם אמירות שנאמרות פעם בעשור וכיצד יש צורך למנוע את העזיבה. חשוב לציין כי שמדינת ישראל הינה מדינת הגירה ודברים אלו מחריפים לאור ההגירה שהיא חלק מתפיסת העולם של הגלובליזציה וכן, המחירים של חומוס 'אחלה', בגרמניה יותר נמוכים מאלו של תל אביב וכן מחירי הבמבה ופסק זמן בניו יורק יותר זולים מאשר בחיפה ואפשר לעשות השוואה מפה ועד אין קץ. אבל לא יוקר המחייה הוא זה שמעזיב את מרבית האוכלוסייה אל מדינות ולא המעורבות של הדת במדינה וכיוצא באלה. לדעתי, מה שבאמת דוחף את מהגרי העבודה, הינו תחושת המחנק שנוצרה בשל הצורך לשמור על אחדות השורות והתחושה שלא ניתן להשתחרר מהלחץ התמידי שבו ישראל נמצאת אם זה בשל מצב מלחמה והים אותו ים והערבים אותם ערבים ואפשר למצוא עוד המון סיסמאות ריקות, שיצאו מתוקף. אחת ההרגשות שישראלים רבים מרגישים הינה שהמדינה נעלמה להם והם נלחמו על כלום וזה לא קשור לשוויון בנטל או בנטילת הידיים בישיבה. הצורך של ישראלים רבים לעזוב את הארץ, הוא בגלל שהם התייאשו, אם מהמצב הביטחוני בשילוב של הבטחות שלא מתקיימות ובמיוחד ההבטחות של זבנג וגמרנו והמצב חזר לקדמותו ועלה דגל ישראל! עלה! ובמיוחד בתחום הכלכלה וזאת של הפוליטיקה החדשה.

ועכשיו נציגי הפוליטיקה החדשה יוצא וקורא למחות את חרפה של הבלדה לעוזב הקיבוץ, אז שייהנו להם שני הצדדים

והנה הבלדה לעוזב הקיבוץ

כמה וכמה מילים על הרב עובדיה זצ"ל

הרב עובדיה יוסף זצ"ל, היה אחד המנהיגים הגדולים שידע העם היהודי במהלך המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, הוא נחשב כפורץ דרך בהלכה היהודית ובין הפסיקות הידועות שלו אפשר למצוא את פסיקת אלף העגונות שנחשבת כאחת מפורצות הדרך בהלכה היהודית בסוגיית העגונות, אם בסוגיית יהודי אתיופיה ואם בסוגיית הגיור והרשימה קטנה וידו של הרב הינה על העליונה ולא אדבר על גדולתה של הכתיבה ההלכתית שלו, כי מילים רבים לא יוכלו אולי לתאר את הגאונות של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אפשר לראות כי כל פסיקה ופסיקה שלו לוותה משלל המקורות שהרכיבו את ההלכה היהודית על גווניה וכן הוא ניסה להראות כי ההלכה הספרדית הינה מקלה מזאת של האשכנזית והוא היה פוסק ודיין בענייני חיים עבור אנשים רבים ואם משווים את פסיקתו כל אחת שקולה כגרגר זהב וזאת בניגוד לפסיקה קלה של אנשים, לעומת הרב עובדיה יוסף נחשבים כמי אפסים.

802.

אפשר לראות כי עובדיה יוסף זצ"ל הכיל בתוכו המון מנהגים עממיים, שליוו את דרכו והוא היה מנהיג חם ואוהב, הוא נחשב לדמות בעל נופך עממי שהגביר את כוחו ברחוב החרדי הספרדי (כמה שאני שונא את המילה הזאת), לצד פסיקותיו הגדולות ומשנות הדרך הוא גם נתפס בקלקלתו ובפליטות פיו, אם באשר ללא יהודים, הומואים, נשים, ניצולי שואה והרשימה הינה ענקית ואין מדברים סרה במתים. הרב עובדיה יוסף זצ"ל, היה אחד מגדולי הפוליטיקאים הישראלים הוא ידע לתמרן את המערכת הפוליטית החילונית וזאת החרדית לטובתו והוא הבין את הנפש הישראלית. הרב עובדיה יוסף זצ"ל לא היה הרב שלי ואני רואה את עצמי כסוג של כגנוסט יהודי, אבל הוא היה מנהיג רוחני של אנשים רבים והוא היה מדור המייסדים, לאיטם הולכים דור המייסדים, כל אלו נראו לנו כגדולים ויישארו איתנו לנצח נעלמים אחד אחרי השני בדרך כל בשר, גם הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה אחד מאותם ענקים. הרב עובדיה יוסף היה מנהיג, שרצה לאחד את העם תחת תפיסת עולם אחת, אבל הוא יצא ששכרו בהפסדו. אולי לאחר מותו, הציבור החרדי ישכיל להתערות בתוך החברה הישראלית החילונית ולמצוא דרך אחת משותפת ורק על זה ימים יגידו ואין אני נביא או בן של נביא.

חבל על דאבדין ולא משתכחין

נוח על משכבך בשלום ר' עובדה יוסף בן ג'ורג'יה זצ"ל

המקום יינחם אותנו בין שאר אבלי ציון ולא נוסיף עוד דאבה ובבניין ירושלים ננוחם

ומן השמיים ננוחם

 והנה סרטון בן ארבע דקות על הרב עובדיה יוסף צז"ל

יום כיפור ומחולות של שדים

על פי התאריך של מניינם נפתחה מלחמת יום כיפור, המלחמה היא שמהטראומה הזאת המדינה לא התאוששה עדיין, זאת היתה המלחמה הראשונה שדור הבנים לאחר הקמת המדינה השתתף בה, אני לא הולך לדון אם ניצחו או הפסדו, זאת לא השאלה ואם הנשיא המצרי אנואר אל-סאדאת פתח את המלחמה הזאת, כדי לצאת מהקיפאון המדיני שהיה לו עם ישראל, אלו הם תשובות שרק ההיסטוריה יכולה לתת לה תשובות. בזמן כתיבת הבלוג, ישנם מספר מחולי שדים שאחד מהם הוא של דור ה-Y שמרביתו בוכה על זה שהוא למד מקצועות שונים, שאין הוא יכול למצוא בו עבודה והמחול השני הוא של מהגרי העבודה הישראליים. לדעתי למלחמת יום כיפור ישנו קשר הדוק, למחולות השדים האלו.  לדעתי לאחר מלחמת יום כיפור מדינת ישראל נכנסה לשבר זהותי עצום שעד היום לא החברה הישראלית לא מצאה את מקומה ובמקום לנסות ולמצוא פתרון שייקח זמן פרק זמן ארוך כדי לנסות ולבנות מחדש את החברה הישראלית ולעצב את המטרות שלה מחדש.

Yom-Kippur-War--protest-poster--h840

לדעתי במקום שהנהגה הישראלית תעניק חזון לעתידה של מדינת ישראל היא מבקשת לשמר את הפחדים של העבר ובשמם היא מוכנה למכור את העתיד של תושבי מדינת ישראל ודברים אלו באים לידי ביטוי בהרס התשתיות החברתיות והמדיניות כדי לשמר את אותו חלום שנגוז לפני כעשרים שנה לאחר הסכמי אוסלו ואלו מובילים אל הגירת העבודה אל מדינות אחרות. השבר הזהותי הזה מביא כיום אנשים, לתמוך בקיצוניות של מחנות וזאת במקום לחפש את המשותף בין המחנות הישראליים. כמו חדווה ושמוליק שזורקים הכל לתיק ונוסעים רחוק, כדי לחפש עתיד טוב יותר.

מחשבות שלאחר יום כיפור

בשבילי השיר לו יהי הוא השיר של יום כיפור, זה שיר בקשה והוא נכתב במהלך הקרבות של מלחמת יום כיפור. יום כיפור, הוא יום מיוחד הוא שונה מכל החגים שאני מכיר … אני רואה את יום כיפור, כיום של הסתכלות פנימית וניסיון איפה להשתפר וכיצד להפוך להיות אדם אולי יותר טוב. אני במיוחד אוהב את ימי הכיפור בירושלים, יש בהם סוג של יופי שהשקט נכנס פנימה באיטיות העיר נרגעת מהמולה של החגים ואותו שקט מקודש נכנס ונוכח ולדעתי אפשר להרגיש אותו כחלק אינטרגלי מאותה הרגשת של יום הכיפורים.
אני גדלתי בתקופה שלאחר מלחמת יום כיפור, למזלה של משפחתי כל בני משפחתי חזרו בשלום. אבל ההרגשה שלי שמאז אותה מלחמה, אותה טראומה לא הצלחנו לצאת ממנה, תפיסות עולם נשברו ולדעתי עד היום כארבעים שנה אחריה, לא הצלחנו להשתקם ממנה ואת אותו חוסר ביטחון אנחנו עדיין מראים כלפי חוץ וזאת בכל מעשינו וזאת למרות, שכן ניצחנו במלחמה וכן הצלחנו אבל עדיין אנחנו מפחדים מאותה מלחמה. אכן, נעשו טעויות במשך השנים ונמשיך לעשות טעויות. אבל אותו חוסר ביטחון, מונע את הדו שיח האמיתי שנדרש ואולי דרכו לאיזו דרך משותפת, שדרכה אולי נוכל לדכא את אותם פחדים שאותה מלחמה הכניסה בנו. אז, אנא לו יהי כל מה שנבקש לו יהי ….