ברבור שחור או לודיט לבן

"Those who have ever valued liberty for its own sake believed that to be free to choose, and not to be chosen for, is an inalienable ingredient in what makes human beings human" -Isaiah Berlin

לאחר הבחירות בארה"ב,  אחד החברים הטובים שלי ברשת הפייסבוק. אמר כי הניצחון של טראמפ היה סוג של ברבור שחור. המונח של ברבור שחור, מהתפיסה בעבר כי כל הברבורים הם לבנים, אבל בעידן התגלויות של המאה ה-17, התגלה כי ישנם ברבורים שחורים ביבשת אוסטרליה; מהסיבה הזאת מטבע הלשון, מתייחס לסוגיה כי מדובר באירוע יוצא דופן ובלתי צפוי ולכן יש לצפות שלא כל הברבורים יהיו לבנים. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות היסטוריות הקשורות ברבורים שחורים והדוגמא הטובה ביותר הינה, התנצרות של קונסטנטינוס, הינה דוגמא לאירוע יחיד בעל משמעות עצומה הקשורה בפסיכולוגיה האישית של היחיד, שזה אינו מציית לחוקי הסתברות ההיסטוריים ולזרמים ההיסטוריה עצמם.

800px-rome-capitole-statueconstantin

ראשו של קונסנטינוס הגדול מקור ויקיפדיה

התנצרות של קונסטנטינוס לאחר קרב גשר המילביוס ב-28 באוקטובר 312; ובקרב קונסטנטינוס מנצח את הקרב על ידי חריטת הסימון של כי רו, שלימים יוגדרו כתור ה'כריסטוגראם' (האות הקדוש או צלב קונסטנטינוס), יכול להיות שמדובר בסמל פגאני שקיבל משמעות נוצרית. התהייה המרכזית הינה, מדוע קונסטנטינוס מתנצר. המקורות הנוצריים מספרים, שאפילו את אמו שלקונסטנטינוס (הלנה) תהתה מדוע הוא בחר להתנצר. ידוע שקונסטנטינוס ואביו היו עובדי אלילים ובתקופת הרדיפות הנוצרים של הקיסר דיוקלטיאנוס, הם לא רדפו את הנוצרים שהיו באזור שלטונם. אפשר למצוא מספר הסברים: יכול להיות, כי קונסטנטינוס חש בחושיו המחודדים כי הנצרות תעזור לו לגבש את שלטונו. קשה לקבל את הטיעון הזה, היות והנוצרים באותה תקופה היו מיעוט זעום באוכלוסייה של האימפריה ובנוסף הם סבלו מרדיפות ופילוגים פנימיים. סברה נוספת, הוא הושפע מנוצרים שהיו בפמלייתו האישית. לחילופין, קונסטנטינוס זיהה את ישו כתור אל השמש שאותו הוא עבד. ההסבר המניח את הדעת, הינו כי יריביו של קונסטנטינוס, נהנו מתמיכה של חוזי עתידות האליליים של רומא והם ניבאו לו רעות. קונסטנטינוס, ניסה לחזק את לב חייליו על ידי אימוץ אלוהות אחרת שהאותות אינם קשורים אליה וחסדיה נתונים בלא קשר אל פולחן האלים.

double_centenionalis_magnentius-xr-s4017

מטבע שעליו מוטבע הכי רו של הקיסר מנגניוס משנת 352 לספירה-מקור ויקיפדיה

הבחירה של קונסטנטינוס בדת שאיננה נוגעת לחייהם של תושבי האימפריה לא היתה מסוגלת ליצור סחף, כמו שיצרה התנצרות שלו והוא היה נאלץ לכפות תפיסות העולם האלו על התושבים של האימפריה. קשה לפקפק בהתנצרות של קונסטנטינוס, החל מהענקת האדיקט של מילאנו משנת 313, בה הנצרות מוכרת כתור דת רשמית וזאת כהכרת טובה של הסיוע האלוהי שניתן לקונסטנטינוס בעקבות קרב גשר המליביוס. בנוסף, קונסטנטינוס דאג להקים במימונה של המדינה הרומית, הוקמו מבנים מפוארים בערים שונות אל מול הכנסיות הצנועות ובצורה הזאת הנצרות הפכה להיות הדת של האליטה המדינית. לכן, קשה לפקפק באמונה של קונסטנטינוס באל הנוצרי, זה דיון לפוסט אחר-אבל עדיין לא ניתן להבין את הסיבה להתנצרות במלואן. אבל מכאן אפשר לטעון כי מדובר, בסוג של ברבור שחור.

15094352_1234694523290068_5818230421961300402_n

מימ המבוסס על דמותו של הקיסר יוסטיניאנוס, הנמצא בסן ויטלה בראוונה.

אחד המאפיינים של הבחירות בארה"ב הינה הבחירה על פי מפתח אלקטורטים, התפקיד של השיטה הזאת, מבוסס על התפיסה של מאזנות ובלמים שמתקיימים בחברה האמריקאית. בצורה הזאת הקול של האדם שגר בפריפריה שזאת הומוגנית ואחידה ובעוד שהערים השונות, הן יותר הטרוגניות ורק בשל ההגירה המסיבית שהיא מקבלת ובנוסף, בשל גורמי משיכה ודחיפה שמתקיימים אליהן מן האזור הכפרי. היכולת של טראמפ לתקשר עם המוני אנשים שזנחו על ידי הממסד הפוליטי בשלושת העשורים האחרונים. בו הם הרגישו שהחברה המערבית 'שכחה' אותם והם היו בשר התותחים בתפיסה הכלכלית הנקראת 'ניו ליברליזם'. תפיסה זאת מבקשת להוציא את הממשלה מן הספירה החברתית והיא מאמינה ביד החופשית של אדם סמית'. לכאורה היא מבקשת להעניק לאנשים רבים את האושר הגדול ביותר וזאת על ידי הבחירה החופשית ואם הצלחת אז הצלחת ואם לא אז כנראה לא הגיע לך, בעיני זאת תפיסה מאוד פרוטסטנטית, שמבקשת לייצב את המצב בעולם בהסבר דטרמיניסטי למצב שבו הוא נמצא ולהאשים אותו ואין זולתו נושא באשמתו.

אנשים רבים בחברה האמריקאית הרגישו כי ארה"ב איננה גדולה יותר, כפי סיפרו לה. הם הרגישו למה הם צריכים לממן את ההגנה של מדינות אחרות, בעוד שבאזורים שלהם ישנה אבטלה גדולה והצעירים עוזבים לערים הגדולות. ההצלחה של טראמפ היתה היכולת שלו לתקשר עם אותם אנשים במדינות המפתח שהרגישו שהם נזנחועל ידי החברה האמריקאית, אם בשל התעסוקה. זאת לא היתה בחירה בין שני נציגים שונים כל כך בעליל, האחת הינה קילנטון שזוהתה עם הקשרים של הון שלטון. בעוד טראמפ הציג אותו כתור האדם הפשוט שלא היה קשור לאף אחד היות והוא בעל יכולת לממן את מסע הבחירות שלו בעצמו והוא גם שייך לאותה אליטה, שלומדת ומחנכת את ילדיה באותה באוניברסיטאות השונות של ליגת הקיסוס.

זהו מרד הלודטים (אסור להגיד מלחמת מעמדות לאחר נפילתה של ברה"מ רק שתדעו), שביקשו לא להישאר מאחור אלא לקחת חלק במשחק, הרגשת החנק של אותם אנשים, בה הזהות שלהם נאלצה לוותר עבור אחרים; דבר זה לא תרם עבור הדימוי של קלינטון. מאז המשבר הכלכלי הגדול של שנת 2008, ניתן להבחין מערכות הבחירות, היו מבוססות על בסיס הצבעת מחאה מסוג כזה או אחר. הבחירה של הנשיא אובמה היתה הצבעת המחאה של השחורים, אז הבחירה של הנשיא (הנבחר) טראמפ היתה הצבעת מחאה של הלבנים ושל מעמד הביניים שהלך ונעלם בעקבות השינויים של הכלכלה הניו ליברלית, שלא העניקה להם את המחסה הנדרש, אלא היא קידמה בתוך מארג של חוקים את הרעיון של החירות השלילית בצורה קיצונית, עד שזאת הפכה להיות חירות חיובית קיצונית לצד השני.


אחרי שפרסנו את היריעה על הסיבות לניצחונו של טראמפ, השאלה שלי האם הוא כל כך רע? התשובה שלי היא לא. באחד הדיונים שלי באותה רשת חברתית מפורסמת אמרתי לחבר אחר, שלא משנה מי יהיה הנשיא הבא של ארה"ב, התהליך התחיל בעוד שהילרי היתה משככת את התהליך טראמפ יאיץ אותו. התוצאות של הבחירות הללו וגם התוצאות של הברקזיט, יחייבו פסק זמן מאוד ארוך מהתפיסה 'הניו ליברלית', שיש צורך להתייחס אל כוחות השוק; אלא נהפוך הוא ישנו צורך להתייחס אל הסוגיה של התפיסה הקבוצתית של האנשים ולתכנן את הצעדים של הכלכלה ובצורה הזאת לתקף את הסכם האזרחות שנחתם בין הפרט ובין המדינה, שזאת מעניקה לו את ההגנה הנדרשת תמורת התשלום של המיסים השונים; הסכם זה החל במאה ה-13 עם החתימה של המאגנה כרטה והמשיך עם הסכמי הפריבילגיום השונים בין השליטים השונים באירופה עם הערים השונות. הסכמים אלו, הביאו להפיכת המצב בו הפרט הינו נתין הופך להיות אזרח ונוצר מצד של חוזה, בו לכל אחד מהצדדים ישנו זכויות וחובות.

דברים אלו יחייבו את הממשל של הנשיא (הנבחר) טראמפ להשקיע יותר בתשתיות של ארה"ב וזאת על חשבון יחסי החוץ שלה. המורשת של הנשיא אובמה תהיה זאת לא של פרס נובל לשלום, אלא של התבדלות של ארה"ב והפיכתה למדינה שאיננה תלויה אנרגטית במדינות אחרות וזאת כהמשך המדיניות של הממשל האמריקאי, עוד מתקופתו של הנשיא בוש הבן. דברים אלו יחייבו שינוי במהלכי החשיבה של התפיסה של הגלובליזציה, שזאת התבססה על השליטה האמריקאית ובמיוחד לאחר סיום מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה בפרט. היציאה של ארה"ב מתוך המעורבות של סכסוכים ברמה הבינ"ל תוביל, אולי להתחזקותו של האיחוד האירופאי וההבנה שלא ניתן לנהל מדיניות ניו ליבראלית, אלא תידרש עבודה צוותית של כל המדינות באיחוד עצמן ועוד חזון למועד. הרצון של הנשיא (הנבחר) טראמפ להפוך את אמריקה גדולה אולי תשיג את התוצאה ההפוכה, אבל זה תלוי בהרבה דברים, כמו הצורך בהגירה ובעוד כמה דברים שהם נדרשים לפוסט אחר ובמיוחד לאחר מאה ימי עבודה של הממשל שלו.

המרחב של המזרח התיכון ושל ישראל הלכה למעשה, מדיניות התבודדות של הממשל של הנשיא (הנבחר) טראמפ תהיה של התכנסות פנימה ואי התערבות במלחמות מיותרות. הערכתי שטראמפ, ייתן לנשיא רוסיה פוטין את הזכות לנסות ולהגיע להסדר בסוריה וזאת על חשבון ניסיונות של רוסיה להגיע להישגים במה שקורה באוקראינה. רוסיה שסובלת מבעיות דמוגרפיות מאוד קשות ומצד שני, כל העבודות של הידיים הבלתי מיומנות של בערים הגדולות ברוסיה (ובמיוחד במוסקבה) נעשות על ידי אנשים מוסלמים. הנשיא פוטין נאלץ מצד אחד לשמור על נמל המים החמים שלו, במזרח התיכון בעיר טרטוס. הפעולות של הנשיא פוטין במזרח התיכון, הינם של ניצחון פיראוס. לא משנה איך הוא מנצח הוא המפסיד הגדול –  אבל הוא לא יכול להודות בזה ובמיוחד עם האמריקאים, יתנו לו להילחם לבד בדעא"ש. האינטרס היחידי של רוסיה הוא להגן על איראן ועל המדינות הקשורות אליה, אבל לא בטוח שאיראן תרצה להיקשר לרוסיה כל הזמן הזה, אבל חזון למועד כמו שנאמר. טורקיה שגם רוצה להחזיר עטרה ליושנה ובמיוחד לאור הפיכת הנפל שהיתה שם לפני כמה חודשים. הצורך של הנשיא הטורקי ארדואן למצב את עצמו כתור יורש לבית עות'מאן (במיוחד שהיורש היחיד לשושלת נפטר לפני כשנתיים) ולכן ניתן לפרש את המדיניות שלו בצורה הזאת.

לאור הדברים הללו, מדינת ישראל כיום לא נמצאת במצב של איום מתמיד ובמיוחד לאור הרצון של מדינות ערב השונות לקיים איתה קשרים; בכל מיני רמות ובכל מיני צורות. אחד הדברים הטובים, של האיום של דעא"ש והאיראני על מדינות ערב השונות, הינה החיזוק של היצירות הלאומיות המלאכותיות של המאה העשרים לאחר מלחמת העולם הראשונה והן מדינות ערב. אכן, ערב האביב הערבי, הלאומיות במדינות אלו הפכה להיות שלדים מחלידים. אבל, העלייה של האסלאם הרדיקלי, אפשרה להם לחדש את הזהות הלאומית שלהם. אבל הדבר החשוב ביותר, הוא שעיצוב של הלאומיות הזאת, נבנה על פי צרכים מקומיים ולא על פי חיפוש של אויב מדומיין כדוגמת ישראל. בשילוב, עם התכנסות של ארה"ב והורדת הסיוע (אינשאללה, במהרה בימנו אמן), תביא לגמילה לא פשוטה;שבסופה נעמוד על הרגלים, שנוכל לחזק את המעמד שלנו כתור אומה שמחדשת את ימיה.

לדעתי זה יהיה הפתעת הברבור השחור

אז שתהיה שנת סוס שמחה לכולם

ירושלים

ט"ו במרחשון

16 לנובמבר 2016 למניינם.

 

מודעות פרסומת

על ה-29 בנובמבר ומלחמות אזרחים

ההכרזה של ה-29 בנובמבר 1947, היתה פועל יוצא של מלחמת העולם השנייה; לא בשל השואה היהודית שהתחוללה באירופה וכילתה רבים וטובים מבני העם היהודי, השואה אולי היתה הזרז לקבלת ההחלטה אבל לא היתה הסיבה, אלא ההבנה של בריטניה ושל מדינות קולוניאליות אחרות כי השליטה על עמים אחרים עולה המון כסף וכי יש לשקם את אנגליה מהמלחמה הזאת וזאת למרות שהיא יצאה מנצחת. אם בודקים את הממצאים של הכרזת העצמאות אפשר להבחין, כי, היא קיבלה את הצעתה של ועדת פיל להפריד בין המדינה היהודית ובין המדינה הערבית על שטחה של פלסטינה-א"י.

1451958_433287243439765_1205041311_n

תצלום של עיתון הארץ מה-29 בנובמבר 1974

במבט היסטורי אפשר להבחין, כי המזרח התיכון נמצא במאה שנות מלחמת אזרחים, אם החל מלחמות הבלקאן שהחלו לפני כמאה שנה, נגד האימפריה העות'מאנית ולאחר מכן הם התפתחו למלחמות פנים אזוריות וזאת על בסיס של הגדרה מדינית עצמית של מדינות הבלקאן, אחד נגד השנייה והן היוו את אחת הזרזים לפתיחת מלחמת העולם הראשונה והם סוגיה של פוסט בפני עצמו (אולי באחד מן הימים). שינויים אלו שעברו על האימפריה העות'מאנית, נעוצים בשינויים היסטוריים מבניים, שאלו כללו בתוכם שבירת תבניות שאפיינו את החברה העות'מאנית מאמצע המאה ה-19. שינויים אלו לוו בגלי הגירות, מן השוליים של האימפריה העות'מאנית לכיוון המרכז וזאת בשל הנפילה של השוליים, לכיוון המרכז עצמו.

apqgM3D_700b

מפת אירופה ערב מלחמת העולם הראשונה – מקור ויקיפדיה

גם לאחר מלחמת העולם הראשונה, שבה האימפריה העות'מאנית התפרקה מנכסיה השונים ובעיקר באזור הלבנט, הסהר הפורה ומצרים (שהיתה כבר מדינה בעלת זהות פוליטית וזאת תודות למחמד עלי פאשא, בניו והפרוטקטורט הבריטי על מצרים). מרבית המדינות הללו קיבלו את חסותם של בריטניה וצרפת ואלו טיפחו את מלחמות האזרחים בין הקבוצות השונות של החברות הללו. תהליכים אלו עברו ביתר שאת על החברה הפלסטינית, שראתה ההגירה היהודית אל תחומי המרחב הארצישראלי, כמאיימת על המבנים החברתיים שאפיינו את החברה הערבית הפלסטינית ועל רקע דברים יש לראות, את המהומות השונות שהתרחשו במרחב הארצישראלי שאלו בתורם הביאו ליצירה של זהות פוליטית פלסטינית, אל מול הזהות היהודית ישראלית, שהחלה לקרום עור וגידים במרחב.

1450319_667525789946569_252192008_n

מטבע מתקופת המנדט הבריטי

ההבנה הבריטית, לאחר מלחמת העולם השנייה כי אם הם רוצים לשמור על בריטניה כתור מדינה וכתור ישות בריטית, עליהם לוותר על האימפריה ולכן לדעתי השאלה מי, גירש את הבריטים הינה שאלה שאיננה חשובה וזאת בשל הדיון מהותי, של ההבנה של ממשלת הוד מלכותו כי, אין היא יכולה לשמור על האימפריה הבריטית כמו שהיא היתה לאור מלחמת העולם השנייה, אלא ללכת אל דגם שלטוני אחר של חבר העמים הבריטי. עוד נדבך נוסף הינו הרעיון, כי לבריטניה נמאס להחזיק כוחות גדולים במזרח התיכון ובמיוחד בארץ ולשמש כתור כוח שיטור צבאי בין המחנה היהודי ובין המחנה הערבי.

1463723_433287273439762_1267494880_n

כרזת מפא"י לאחר ההכרזה של ה-29 בנובמבר 1947

ההכרזה של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היתה הכרה הבינלאומית כי יש להקים שתי מדינות לשני לאומים: האחד יהודי והשני ערבי, דברים אלו באים לידי ביטוי בנוסח של ההחלטה הזאת. שמבקשת הקמת שתי מדינות לאום אחת לצידה של השנייה, אולי כניסיון לנטרל את אותה מלחמת אזרחים. אבל הלכה למעשה, בשטחה של המדינה היהודית, כפי שההצעה הכילה בתוכה אזרחים ערבים רבים ובנוסף המדינה היהודית היתה מרוכזת במספר שטחים, שלא אפשרו לה מעבר בטוח בין קצה אחד לשני, הגדולה של הצד היהודי היתה, המוכנות עוד בשנת 1938 לקבל את הצעת החלוקה כפי שהוצגה על ידי ועדת פיל, בעוד הצד הערבי דחה אותה גם ב-1938 וגם ב-1947.

289px-UN_Palestine_Partition_Versions_1947

מפת הצעת החלוקה של ה-29 בנובמבר 1974-מקור ויקיפדיה

ההבנה של הנהגת הישוב היהודי, כי הם עומדים על סף נקודת האל חזור של הקמת המדינה, שזאת התרחשה ב-29 בנובמבר; היתה ההבנה כי המרחב הולך ונכנס אל מלחמת אזרחים עקובה מדם וזאת כדי שאחד מן הצדדים יהיה זה שינצח. בסופה של אותה מלחמה ב-15 במאי 1948, הכוחות הצבאיים של הצד היהודי ההגנה, היו אלו ששלטו במרבית המרחבים שהבריטים נסוגו מיהם לאחר המלחמה ואלו העניקו לישראל את האפשרות להצליח במלחמת 1948 מלחמת העצמאות.

אז כרגע עדיין אנחנו עדיין נלחמים במלחמת אזרחים בין אזורית והשאלה היא לאן אנחנו הולכים מפה.